פורסם בניוזלטר וועדות מקצועיות (מרץ 2022), מחוז מרכז לשכת עורכי הדין:
רשימה זו תדון בפרשנות המשפטית הנוהגת מול זו הראויה לגבי גיל הפרישה מעבודה של אלמנות צה"ל בישראל. בתוך כך יידונו החקיקה והפסיקה על בסיסן יש לקרוא מחדש את הוראות הדין לגבי גיל הפרישה מעבודה לאלמנות צה"ל, כך שיתאפשר להן לפרוש בגיל 72 ולא בגיל 67, אם יבחרו בכך. מטרת הרשימה להעלות לסדר היום את האפשרות בדין של אלמנות צה"ל לממש את זכות יתר שהוענקה להן ע"י המחוקק לפרוש מעבודתן בגיל 72, ולא בגיל 67, זכות יתר שהוענקה להן ע"י המחוקק – אך נמנעת מהן כיום.
המצב הנוהג
כיום רווחת במקומות עבודה במגזר הפרטי ואף הציבורי,[1] פרשנות משפטית דווקנית ביחס לגיל הפרישה לאלמנות צה"ל, המונעת מהן לממש זכותן לפרישה בגיל 72, בניגוד לכוונת המחוקק. בעוד שהמחוקק ביקש להיטיב עם אלמנות צה"ל ולהתיר את פרישתן לגמלאות בגיל מאוחר יותר משאר האוכלוסייה - מרבית המעסיקים במשק, לרבות מוסדות במגזר הציבורי וכן גופים דו מהותיים (כגון בתי חולים השייכים קופות החולים) אינם מאפשרים לאלמנות צה"ל לממש זכות זו. בשל אבדן בן זוגן במערכות ישראל, והפגיעה הכלכלית לרבות הפיכתן למפרנסות יחידות בתא המשפחתי – ביקש המחוקק להיטיב עם אלמנות צה"ל, ולאפשר בידן להוסיף ולעבוד לפרנסתן מעבר לגיל הפרישה הקבוע במשק הישראלי. דא עקא, פרשנות דווקנית וקריאה צרה של הוראות הדין החלות – מונעת זאת מהן.
המסגרת הנורמטיבית המסדירה את זכות היתר של אלמנות צה"ל לפרישה לגמלאות בגיל מתקדם יותר משאר האוכלוסייה, היא חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: "חוק משפחות חיילים"). בחוק זה נקבעה בס' 33א זכותה של אלמנת צה"ל לפרוש מעבודתה 5 שנים לאחר הגיעה לגיל הפרישה. כמוסבר מטה, פרשנות חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: "חוק משפחות חיילים") אינו מתקיים בחלל ריק, וקריאה רחבה לתוכו של חוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (להלן: "חוק גיל פרישה"), חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") ושל חוק שיווי זכויות האשה, התשי"א-1951 (להלן: "חוק שיווי זכויות האישה") – מורנו כי ראוי לפרש את 'גיל הפרישה' לאלמנות צה"ל כגיל 72, ולא גיל 67.
הוראות הדין לגבי גיל הפרישה מעבודה לאלמנות צה"ל
להלן יוצגו הוראות הדין הקובעות את גיל הפרישה מעבודה לאלמנות צה"ל.
א. ס' 33א לחוק משפחות חיילים מורה:
"(א) שר הבטחון, בהסכמת שר העבודה ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, רשאי להתקין תקנות בדבר חובת נותן עבודה להמשיך ולהעסיק עובד שעבד אצלו בתכוף לפני הגיעו לגיל הפרישה מהעבודה והוא כשיר לעבודה בהתאם לכללים שייקבעו בתקנות כאמור, במשך תקופה שלא תעלה על חמש שנים מיום הגיעו לגיל הפרישה, הכל כפי שייקבע בתקנות ובתנאים שייקבעו.
(ב) עובד הממשיך בעבודה מכוח סעיף זה לא יפוטר ולא יחוייב לפרוש מעבודתו במשך התקופה כאמור בסעיף קטן (א) אלא על-פי החלטה של ועדת תעסוקה כמשמעותה בחוק החיילים המשוחררים (החזרה לעבודה), תש"ט-1949, שניתנה על יסוד נימוקים המתירים לפטר נכה מלחמה מכוח תקנות על-פי סעיף 31 לחוק האמור, בשינויים המחוייבים לפי הענין.
...
(ד) לענין סעיף זה –
"עובד" – אלמנה או הורה של נספה, לרבות הורה חורג והורה מאמץ, אולם אם היה לנספה הורה מלידה והורה חורג או מאמץ, שניהם בני מין אחד, לא יראו כהורה של נספה אלא אותו הורה שקצין התגמולים החליט כי זיקתו של הנספה לאותו הורה חזקה יותר;"
"גיל הפרישה מעבודה" – גיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004.
ב. ס' 3 לחוק גיל פרישה מגדיר את גיל הפרישה כך:
"הגיל שבהגיעו אליו זכאי אדם לפרוש מעבודתו בשל גילו ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, גמלה בשל פרישתו מעבודתו כאמור, הוא גיל 67 לגבר, ובכפוף להוראות פרק ד' – גיל 62 לאישה (בחוק זה – גיל הפרישה)".
ג. ס' 4 לחוק גיל פרישה מגדיר את גיל פרישת חובה כך:
"הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה (בחוק זה – גיל פרישת חובה)".
אם כן, לכאורה, גיל הפרישה כהגדרתו בחוק גיל פרישה הוא 62 לאישה ו-67 עבור גבר, אך זו טעות שאין
להיקלע אליה; גיל הפרישה לנשים לעניין חוק זה הוא 67, ולא 62, ויוסבר.
הוראות השוויון שיש לקרוא לתוך חוק משפחות חיילים ולפרשו לאורן
חוק גיל פרישה אינו ניצב בחלל ריק, ובשיטת משפטנו, חזקה כי מפרשיו יקראו לתוכו את הוראות חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, וחוק שיווי זכויות האשה. ס' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע כי אין להפלות בין עובדים, בין היתר, מחמת מינם:
"לא יפלה מעסיק בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, הריון, טיפולי פוריות, טיפולי הפריה חוץ-גופית, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, מקום מגוריהם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, לרבות מחמת תדירותו או משכו, כמשמעותו בחוק שירות בטחון [נוסח משולב], תשמ"ו-1986, הצפוי להם, בכל אחד מאלה:
(1) קבלה לעבודה;
(2) תנאי עבודה;
(3) קידום בעבודה;
(4) הכשרה או השתלמות מקצועית;
(5) פיטורים או פיצויי פיטורים";
אם כן, ס' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע מפורשות כי אין להפלות בין עובדים מחמת מינם, בכל האמור לגבי פיטוריהם. וברי כי חיוב נשים לפרישה בגיל שונה מאשר גברים – אינו עולה עם לשון החוק, עם רוח החוק וודאי שלא עם תכליתו. שעה שגיל הפרישה לגברים בחוק גיל פרישה הוא 67, ברי כי חיוב אישה לפרישה בגיל 62 סותר את לשון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
בהמשך, יש לקרוא לתוך חוק גיל פרישה אף את הוראות חוק שיווי זכויות האישה:
א. ס' 1א. לחוק שיווי זכויות האישה (שוויון לפני החוק) קובע במפורש כך:
"(א) דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האשה, באשר היא אשה, לכל פעולה משפטית – אין נוהגים לפיה.
(ב) לענין סעיף קטן (א), אין נפקא מינה אם ביסוד פעולה שתוצאתה היא הפליה היתה כוונה להפלות, או לא".
ב. ס' 1ג. לחוק שיווי זכויות האישה (שמירת זכויות) מורנו כי הוראות החוק יתווספו לזכויות האישה לפי הדינים הקיימים, ולא יגרעו מהם:
"הוראות חוק זה באות להוסיף על זכויות האישה לפי כל דין, הסכם קיבוצי, חוזה עבודה או חוזה אחר, ולא לגרוע מהן".
ג. ואילו ס' 6 לחוק שיווי זכויות האישה (שוויון בזכויות חברתיות) מוסיף וקובע כי השוויון האמור בין גברים ונשים הוא אף במקומות העבודה:
"לכל אישה ואיש זכות שווה לקיום בכבוד אנושי, ובכלל זה לשוויון בתחומי העבודה, החינוך, ההשכלה, הבריאות, הדיור, איכות הסביבה והרווחה החברתית".
ד. ס' 7, וס' 7(ב) לחוק שיווי זכויות האישה (תחולה) מבהיר את תחולתו הרחבה של החוק על כלל רשויות השלטון וכלל בתי המשפט; ואת חובתו של בית המשפט לקרוא את הוראות השוויון הקבועות בחוק זה לתוך פרשנותו חיקוקים ותקנות שיובאו לפתחו. לשון הסעיף מחדדת ברחל בתך הקטנה את חובת כל בתי המשפט לנהוג לפי חוק זה:
"כפוף להוראות סעיפים קטנים (ב) ו-(ג), כל רשות מרשויות השלטון חייבת לכבד את הזכויות שלפי חוק זה.
(ב) כל בתי המשפט ינהגו לפי חוק זה; כן ינהג לפי חוק זה כל בית דין המוסמך לדון בעניני המעמד האישי, אלא אם כל הצדדים הם בני שמונה עשרה שנה ומעלה והסכימו לפני בית הדין, מרצונם הטוב, להתדיין לפי דיני עדתם".
ה. ודוק, ס' 7א.(א) לחוק שיווי זכויות האישה (שמירת דינים) אינו גורע כהוא זה מתחולתו של החוק על ס' 33א. לחוק משפחות חיילים. תיקון מס' 2, התש"ס-2000 (סעיף שמירת הדינים) קובע כי אין בחוק שיווי זכויות האישה לפגוע בדינים שהתקיימו טרם חקיקת סעיף שמירת הדינים ביום 09.04.2000.[2] ולהלן לשון סעיף שמירת הדינים:
"7א. (א) אין בהוראות חוק זה, כפי שתוקנו בחוק שיווי זכויות האישה (תיקון מס' 2), התש"ס- 2000 (להלן - החוק המתקן), כדי לפגוע -
(1) בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של החוק המתקן";
ו. ויושם אל לב כי הסיפא לס' 33א לחוק משפחות חיילים, המגדיר מהו גיל הפרישה מהעבודה נחקק בתיקון מס' 24, התשס"ד-2004, מיום 18.01.2004 (להלן: "תיקון 24 לחוק משפחות חיילים").[3] גיל הפרישה מעבודה הקבוע בסעיף זה מוגדר כך:
"גיל הפרישה מעבודה" – גיל הפרישה כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004".
ז. וכאמור, ס' 3, 4 לחוק גיל פרישה, הקובעים גיל פרישה שונה לגבר לאישה קבלו תוקפם ביום 18.01.2004.[4]
ח. צא ולמד, הן תיקון 24 לחוק משפחות חיילים המפנה לגיל הפרישה בחוק גיל פרישה, והן ס' 3, 4 לחוק גיל פרישה עצמו – מאוחרים שניהם לסעיף שמירת הדינים הקבוע בחוק שיווי זכויות האישה. אשר על כן, הוראות חוק שיווי זכויות האישה חלות במלואן על גיל הפרישה הקבוע בחוק חיילים, ולמעלה מן הצורך – אף על גיל הפרישה הקבוע בחוק גיל פרישה.
ט. שעה ש"גיל הפרישה שנקבע לגבר" הוא 67, יש לראות גיל זה כגיל הפרישה גם לאישה, מכוח ס' 1א. לחוק שיווי זכויות האישה (שוויון לפני החוק) הקובע כי אין לנהוג לפי הוראות המפלות בין גבר לאישה במקום העבודה:
"(א) דין אחד יהיה לאשה ולאיש לכל פעולה משפטית; וכל הוראת חוק המפלה לרעה את האשה, באשר היא אשה, לכל פעולה משפטית – אין נוהגים לפיה.
למניעת סתירה בין ס' 33א לחוק משפחות חיילים לבין איסור האפליה בין גברים ונשים הנקבע בס' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולס' 1א., ס' 1.ג. וס' 6, לחוק שיווי זכויות האישה, יש לפרש את ס' 33א לחוק משפחות חיילים באופן המקנה זכות לעובדת לבקש ממעסיקה להמשיך ולעבוד גם לאחר הגיעה לגיל 67. זו נפקותן המתבקשת והנדרשת במפורש של הוראות ס' 7, וס' 7(ב) לחוק שיווי זכויות האישה, הקובעות כי כל רשות וכל בתי המשפט יפעלו לפי חוק זה.
פרשנות תכליתית לס' 33א לחוק משפחות חיילים
יתרה מזאת, אף פרשנות תכליתית לס' 33א לחוק משפחות חיילים מורה כי גיל הפרישה לנשים אליו כיוון המחוקק הוא 67 לנשים, ויוסבר.
חוק גיל פרישה מגדיר בס 3 את "גיל הפרישה" ובס' 4 את "גיל פרישת החובה". בעוד ש"גיל פרישה" נקבע כ-62 לאישה, ו-67 לגבר, הרי ש"גיל פרישת חובה לגבר ולאישה" הוא 67.
1. ס' 3 לחוק גיל פרישה מגדיר את גיל הפרישה כ:
"הגיל שבהגיעו אליו זכאי אדם לפרוש מעבודתו בשל גילו ולקבל, בהתקיים התנאים הקבועים לכך על פי דין או הסכם, גמלה בשל פרישתו מעבודתו כאמור, הוא גיל 67 לגבר, ובכפוף להוראות פרק ד' – גיל 62 לאישה (בחוק זה – גיל הפרישה)".
2. ס' 4 לחוק גיל פרישה מגדיר את גיל פרישת חובה כ:
"הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה (בחוק זה – גיל פרישת חובה)".
אם כן, "גיל פרישה" – הוא הגיל בו הזכות לפרישה נתונה לעובד, כיוון שהעובד זכאי לפרוש ולקבל גמלת פרישה ממועד זה; בעוד ש"גיל פרישת חובה" הוא הגיל בו הזכות נתונה למעביד, כיוון שמגיל זה המעביד הוא הרשאי לחייב עובד לפרוש, אף ללא הסכמת העובד.
ס' 33א לחוק משפחות חיילים בא להיטיב את מצבה של אלמנת צה"ל, מול שאר העובדים במשק, כחלק משיקומן הכלכלי. חוק גיל פרישה מורה כי כל אישה עובדת זכאית להמשיך עבודתה מגיל 62 ועד גיל 67, שהרי בגיל 62 רק קמה לה הזכות לפרוש, אך לא החובה. פרשנות כאילו גיל הפרישה הקבוע בס' 33א לחוק משפחות חיילים הוא 62 יוביל למצב אבסורדי לפיו החוק מעניק לאלמנת צה"ל 'זכות מיוחדת', השמורה ממילא לכל הנשים בישראל, אף אם אינן אלמנות צה"ל. לכן, גם פרשנות תכליתית לחוק משפחות חיילים מלמדת כי גיל הפרישה ממנה מתחילה זכותה הייחודית של אלמנת הצה"ל להוסיף ולעבוד הוא 67, ולא 62. שאם לא כן, מה הואילו חכמים בתקנתם?
לשון אחר, לכל אישה עובדת עומדת הזכות להמשיך ולעבוד 5 שנים נוספות לאחר גיל 62 ועד גיל 67, אף אם אינה אלמנת צה"ל. משכך, אין כל הטבה במצבה של אלמנת צה"ל, הזכאית לעבוד 5 שנים נוספות לאחר גיל הפרישה, ואין כל תכלית להוראות ס' 33א לחוק משפחות חיילים. חזקה על המחוקק כי ס' 33א לחוק משפחות חיילים לא בא לתכלית ריקה, ולכן ברי שהוא מתייחס לגיל 67 כגיל הפרישה ממנו רשאית אלמנת צה"ל להוסיף ולעבוד 5 שנים נוספות, כחלק משיקומה הכלכלי.
גם בתי המשפט ראו בגיל 67 את הגיל ממנו אלמנת צה"ל רשאית להוסיף ולעבוד 5 שנים נוספות, לצד ביטול סעיפים בחוקות עבודה שהפלו בין גיל פרישת גברים ונשים.
גיל פרישת אלמנות צה"ל בראי הפסיקה
א. בסע (ת"א) 30017-09-10 כוכבה (אסתריה) קורן נ' קניונים בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 11.03.2013) נדון עניינה של אלמנת צה"ל, שפוטרה בגיל 59. מדברי בית המשפט עולה כי ברירת הדין היא לראות את גיל 67, כגיל הפרישה המחייב לעניין ס' 33א לחוק משפחות חיילים. וכך קבע בית המשפט:
ב. "ביום 22.4.2010 ניתן פסק דין של ועדת התעסוקה שבו דחתה את התביעה וקבעה כי אפילו מתייחס סעיף 33א' לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה אל גיל הפרישה כאל גיל פרישת זכות, הרי שהפיטורים לא נעשו בסמוך לפני גיל הפרישה, שכן פיטורי התובעת נעשו כמעט 4 שנים לפני גיל פרישת זכות".
ג. בבג"צ 104/87 ד"ר נבו נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ''ד מד(4) 749, 770 (1990) נדונה שאלת חוקיותו של סעיף בחוקת העבודה של הסוכנות היהודית שקבע גיל פרישה שונה לגבר לאישה. בית המשפט העליון הורה כי:
"סעיף 6 יוצר הסדר מפלה, הפוגע בזכותן של נשים להשתתף באורח שוויוני בחיי העבודה. לפיכך דעתי היא, כי סעיף זה נוגד את תקנת הציבור, ומן הדין, על-כן, שבית-משפט זה יתערב ויבטל את תוכנו".
ובפס' 18 לפסק הדין נקבע:
"לאור כל האמור לעיל הייתי מציע לחבריי הנכבדים, כי נעשה את הצו-על-תנאי להחלטי במובן זה שנצהיר, כי אותו חלק מסעיף 6, הקובע גיל פרישה כפוי שונה לגבי אישה, הינו בטל"
סוף דבר
מן המקובץ עולה כי קיים יסוד משפטי איתן לפרשנות שונה מהנהוג כיום, לחוק משפחות חיילים.
א. ס' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה קובע מפורשות כי אין להפלות בין עובדים מחמת מינם, בכל האמור לגבי פיטוריהם. וברי כי חיוב נשים לפרישה בגיל שונה מאשר גברים – אינו עולה עם לשון החוק, עם רוח החוק וודאי שלא עם תכליתו. שעה שגיל הפרישה לגברים בחוק גיל פרישה הוא 67, ברי כי חיוב אישה לפרישה בגיל 62 סותר את לשון חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
ב. ס' 1ג. לחוק שיווי זכויות האישה מורנו כי הוראות החוק יתווספו לזכויות האישה לפי הדינים הקיימים, ולא יגרעו מהם. ואילו ס' 6 לחוק זה מוסיף וקובע כי השוויון האמור בין גברים ונשים הוא אף במקומות העבודה. ס' 7, וס' 7(ב) לחוק שיווי זכויות האישה מבהיר את תחולתו הרחבה של החוק על כלל רשויות השלטון וכלל בתי המשפט; ואת חובתו של בית המשפט לקרוא את הוראות השוויון הקבועות בחוק זה לתוך פרשנותו חיקוקים ותקנות שיובאו לפתחו. לשון הסעיף מחדדת ברחל בתך הקטנה את חובת כל בתי המשפט לנהוג לפי חוק זה.
ג. הן חוק משפחות חיילים המפנה לגיל הפרישה בחוק גיל פרישה, והן ס' 3, 4 לחוק גיל פרישה הקובעים גיל פרישה שונה לגבר לאישה – מאוחרים שניהם לסעיף שמירת הדינים הקבוע בחוק שיווי זכויות האישה. משכך, הוראות חוק שיווי זכויות האישה חלות במלואן על גיל הפרישה הקבוע בחוק משפחות חיילים, ולמעלה מן הצורך יוער – אף על גיל הפרישה הקבוע בחוק גיל פרישה.
ד. שעה שגיל הפרישה שנקבע לגבר הוא 67, יש לראות גיל זה כגיל הפרישה גם לאישה, מכוח ס' 1א. לחוק שיווי זכויות האישה הקובע כי אין לנהוג לפי הוראות המפלות בין גבר לאישה במקום העבודה.
לפיכך, לאור איסור האפליה בין גברים ונשים הנקבע בס' 2(א) לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולס' 1א., ס' 1.ג. וס' 6, לחוק שיווי זכויות האישה – ראוי לפרש את ס' 33א לחוק משפחות חיילים באופן המקנה זכות לאלמנת צה"ל לבקש ממעסיקה להמשיך ולעבוד 5 שנים נוספות גם לאחר הגיעה לגיל 67, וקיימת תשתית משפטית איתנה לפרשנות התומכת בכך. בשולי הדברים יוער, כי פרשנות זו עשויה להוות בסיס לביקורת שיפוטית על חוק משפחות חיילים במסגרת עתירה לבג"ץ.
[1] יוער, כי נציבות שירות המדינה כן הכירה בזכותן של אלמנות צה"ל להגדיל את משך עבודתן בשירות המדינה (ר' ס' יא.6 למדריך לפורש/ת לגמלאות משירות המדינה , מהדורה שביעית – 2020) [2] ס"ח מס' 1735 מיום 9.4.2000, ד בניסן התש"ס, בעמ' 167. [3] ס"ח מס' 1919 מיום 18.1.2004, כ"ד בטבת התשס"ד, בעמ' 48. [4] ס"ח מס' 1919 מיום 18.1.2004, כ"ד בטבת התשס"ד, בעמ' 46.
Comentários